129 גליון | תמוז-אב תשפ"ד | מקדש מעט | 42 מכפרת על אומות העולם". ואילו תלמידיו חולקים עליו וסוברים: "כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין, חטא הוא להן, שאינם עושין אלא להתגדל בו... שאין עושין אלא כדי שתמשך מלכותן". בהמשך מספרת הגמרא על רב אמי ורבא, שנשלחו אליהם תרומות מאת הגויים. רב אמי סירב לקבל, ואילו רבא קיבל, משום שלום המלכות. לדעת רב אמי, המוסכמת גם על רבא, אין לוקחים תרומה מגויים משום "בִּיב ֹׁש קְצִירָּה – דהיינו גאולת ישראל תגיע (ישעיה כז, יא)תִּשָּׁבַרְנָה" רק עם ירידת קרנם של הגויים, וכיוון שקבלת צדקה מהם מאריכה את מלכותם, ממילא היא מעכבת את גאולת ישראל, ולפיכך היא אסורה. אם הדבר הכרחי משום שלום המלכות, יש להסב את הכסף לצורך עניים גויים. פוסק כדברי רב אמי, (הל' מתנות עניים פ"ח ה"ט)הרמב"ם שאין לקבל מהגויים תרומה כי הרי זה לתועלתן בלבד, ובמקום צורך גדול של שלום המלכות, יש בכל עסקיו. מייד עם צאת השבת החלו לקדם את הפרויקט. לאחר כמה ימים נכנס ללשכת הרב אחד המתפללים, מתלמידי החכמים של בית הכנסת ואיש נעים הליכות. לאחר שאילת שלום הדדית פתח את דבריו בהתנצלות על הדברים שהוא עתיד לומר, אך אין מנוס: "אתם לא יכולים לקבל את התרומה של דודי להרחבת בית הכנסת", אמר. "הוא יהודי שמחלל שבת בפרהסיה, נשוי לגויה ומחנך את ילדיו כגויים, ואפילו אם יימצא היתר הלכתי כלשהו לקבל תרומה מיהודי המחלל שבת בפרהסיה, היכן מצינו היתר לקבל תרומה מיהודי שהוא ספק מומר, עקב היותו נשוי לגויה?" הרב הודה לו על הדברים הכנים והבטיח לחשוב עליהם ולהתייעץ עם רבנים נוספים, בתקווה שבתוך כמה ימים תתקבל החלטה סופית. בטרם ניגש להתייעץ, קרא לדודי ושטח לפניו את הדילמה ההלכתית, וביקש שידחה את העברת הסכום עד שתתקבל החלטה. כששמע דודי את דברי הרב, חש צער עמוק ופגיעה עצומה. הוא טען לפניו שבלעדיו בית הכנסת לא יוכל לבצע את ההרחבה הדרושה, ועקב כך יהודים רבים לא יגיעו במהלך חודש תשרי לבית הכנסת, וספק רב אם יתפללו בכלל. כמו כן ציין כי כבר הכין את הכסף עבור התרומה. הרב הבין לליבו וכאבו, ניחם אותו באומרו שמחשבה והבטיח (קידושין מ, א)טובה – הקב"ה מצרפה למעשה לו לבדוק את הדברים לעומקם, וכי אם אין מניעה הלכתית, בוודאי ישמחו לקבל את תרומתו ולהרחיב את בית הכנסת. תרומת המומר סיפורים אלה הם מעשים שבכל יום, אך השאלה המתבקשת היא אם מותר לקבל תרומה מתורמים כאלה או שיש למנוע אותם מלתרום. דנה במחלוקת (י, ב)הגמרא במסכת בבא בתרא עקרונית בנוגע לקבלת צדקה מגויים. רבן יוחנן בן זכאי סבור כי צדקה שעושים הגויים הינה דבר טוב וראוי: "כשם שהחטאת מכפרת על ישראל, כך צדקה הוא הדין ממומר לחלל שבת בפרהסיא או מומר להכעיס אפילו באחד משאר עבירות, שאין מקבלין מהן קרבן, אין מקבלין מהן דבר לבית הכנסת". כלומר, המשנה ברורה בדבריו מכליל בגדר 'מומר' כל אדם המחלל שבת ברבים או מומר להכעיס לעבירה אחרת. דהיינו האדם הממוצע מהרחוב שאינו שומר תורה ומצוות, הרי הוא בגדר מומר
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=