135 גליון | תמוז - אב תשפ"ה | מקדש מעט | 8 דבר העורך הביט שוב ושוב כדי לוודא שאכן עיניו לא מתעתעות בו והחליט שהפעם ימצא את הקלפים ויהי מה. הוא נכנס לחדר ודרש מהם להסיר את הבגדים ולהמתין ליד הקיר בזמן שיערוך בכל כליהם חיפוש יסודי ומדוקדק. אבל שוב לא מצא כלום; אין קלפים, כאילו בלעה אותם האדמה. הוא עזב את התא בחמת זעם, והאסירים כמובן שבו למשחק ביתר שאת וביתר עוז... רבי מענדל פוטרפס, שהיה עד למחזה הזה, שאל אותם: היכן החבאתם את הקלפים? כיצד ייתכן שהסוהר מבצע בדיקה מקיפה שוב ושוב אצל כולכם וגם בתא ולא מוצא כלום? אך חבריו לתא צחקו וסירבו לגלות לו את סודם. רק לאחר שהפציר בהם רבי מענדל ניאותו לספר לו ואמרו: הסוהר בדק את כל התא ואת כל אחד ואחד מאיתנו, אבל בכליו שלו לא בדק. בכל פעם שהסוהר נכנס לתא, בזריזות ידיים מדהימה אנו תוחבים את הקלפים בכיס מעילו, וכשהוא מסיים את הבדיקה אנו שולפים אותם משם, וכך הוא לעולם לא מוצא אותם, כי תמיד הוא בודק אותנו ולא את עצמו... לחפש בכיסינו גבאים נכבדים, מכאן ניתן ללמוד מוסר השכל גדול. לפעמים אנחנו מחפשים את הקלפים במקום הלא נכון. במקום לפשפש ולחפש בכיסים שלנו, אנחנו נוברים בכיסים של אחרים. זהו טבעו של האדם, לתלות את החיסרון שלו במישהו או במשהו אחר ולא בו. אנו מעירים בעוז למדברים אבל מדברים בעצמנו, "כי הרי אנו גבאים ולנו מותר לדבר", ושוכחים שאם אנו מדברים ולא שומרים על קדושת בית הכנסת, הערותינו למדברים לא יישמעו במקרה הטוב, או שיוטחו כנגדנו אמירות בנוסח "קודם קשוט עצמך וחדל לדבר אתה, ורק אחר כך קשוט והער לאחרים". לעיתים אנו מעירים לאחרים על שאינם שומרים על כבוד בית הכנסת ולא מפנים את האשפה סביבם, אבל אנו מורים לעצמנו היתר, וגם אם על השולחן שלנו או על השולחן הסמוך נותרה פסולת, לא נפנה אותה אלא נמשיך הלאה לדברים אחרים. אין לנו זמן להתעסק בזוטות, הרי אנו גבאים... שמישהו אחר יעשה זאת... אבל אנחנו חייבים לזכור: "נאה דורש ונאה מקיים". קודם עלינו לפשפש ולחפש במעשינו ובכיסים שלנו ולתקן את עצמנו, ורק אז נוכל לעבור ולחפש בכיסיהם של אחרים. חובה עלינו לזכור שאנו משמשים דמות ומראה למתפללים, וכפי שאנו נתנהג בבית הכנסת כך יתנהגו אף הם. אם אנו נקבל עלינו לשמור על קדושת בית הכנסת וכבוד בית ה' ולא נדבר למרות תפקידנו, נוכל להעיר לאחרים בדברים שיתקבלו על ליבם, ובכך נזכה להרבות בכבודו של מקדש מעט. מסופר על רבי מענדל פוטרפס שלא שעה לגזרות השלטון הרוסי ועסק בהרבצת תורה ברבים בניגוד לחוק המקומי. לימים נתפס והושם בבית האסורים בחדר צר עם אסירים נוספים. השעמום בחדר היה רב וכדי להפיגו היו האסירים בתא משחקים במשחקי קלפים, בניגוד לתקנות בית הסוהר. בכל עת שהסוהר היה עובר ליד התא היה שומע את להט המשחק ומייד נכנס ובודק מה הם עושים, אך לא מצא דבר, והם כמובן הכחישו כל קשר למשחק האסור. פעם אחת החליט הסוהר לאשש את חשדותיו והמתין ליד התא כדי להאזין למעשיהם. כששוב שמע את להט המשחק, היה בטוח שכעת יתפוס אותם בשעת מעשה, ומייד נכנס לתא ודרש בתוקף לקבל לידיו את המשחקים האסורים. אך הם בשלהם – "אין לנו שום משחקים ולא שיחקנו כלל, אתה יכול לבדוק". בלית ברירה יצא הסוהר כלעומת שבא אך החלטתו עימו: הוא יארוב להם ויתפוס אותם בשעה שישחקו, ואז... יענוש אותם בחומרה גם על המשחק האסור וגם על ניסיונם להתל בו. וכך אכן עשה. הוא המתין סמוך לחדר והציץ מבעד לחרך צר בדלת בהם ובמעשיהם. ואכן חששותיו אושרו. הוא ראה כיצד הם משחקים בקלפים בלהט ובקולי קולות כאילו לא עברו לפני זמן מה ביקורת פתע. הוא נכנס מייד לתא ודרש בתוקף את הקלפים, תוך שהוא מסנן לעברם: ראיתי אתכם משחקים, הפעם לא תהתלו בי! והם בשלהם: אין לנו מושג על מה אתה מדבר, לא שיחקנו בקלפים ובכלל אין לנו קלפים... הפעם לא שעה הסוהר לדבריהם ודרש לערוך חיפוש מדוקדק, הרי ראה אותם במו עיניו משחקים ולא ייתכן שלא ימצא הפעם את הקלפים. הוא דרש מהם לעמוד ליד הקיר והחל לערוך אצל כל אחד ואחד מהם חיפוש יסודי, אבל שוב לא מצא את הקלפים ויצא מהתא במפח נפש. והם בשלהם – רק יצוא יצא הסוהר, והם שבו למשחק הקלפים. זריזות ידיים הסוהר הזועם שהבין כי האסירים מהתלים בו הביט שוב מבעד לחרך הצר וראה שהם משחקים גם עתה. הוא אליהו בן הרוש לתגובות: Mikdas@s-uniun.co.il קשוט עצמך תחילה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=