129 גליון | תמוז-אב תשפ"ד | מקדש מעט | 46 ה מדבר דברי חולין ודברים בטלים בבית הכנסת, ובפרט במכשיר הטלפון הסלולרי שלו, עובר על איסור "ולא , החמור יותר משלוש (ויקרא כב, לב)תחללו את שם קדשי" עבירות החמורות – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, שעליהן נאמר "ייהרג ואל יעבור". לכן הגיע הזמן להבין את חומרת העבירה בדיבור בבית הכנסת ובזמן התפילה, קדיש, קדושה וקריאת התורה. : "אוי לאוזניים שכך שומעות, אוי לעיניים (שמות כח, לא)כתב האלשיך הקדוש שכך רואות" – באים אל מקדש ה' ומבזים את השכינה! ומה הקדוש ברוך הוא אומר? "ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה (ישעיה סו, , "אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי" (מלאכי א, ו)מוראי" .(שם א, יב), "מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי" א) פירוש הדבר: לא די לאותם אנשים שהם מכעיסים את בורא עולם בדברים בטלים, לשון הרע, דיבורים אסורים, שחוק וקלות ראש, אלא שמוסיפים חטא על פשע כשעושים זאת בבית הכנסת. בכך מטמאים הם את בית ה', מזלזלים בבורא עולם ומרחיקים את השכינה. יש מי שברוב עזותו שח עם חברו בשעת התפילה, וכששליח הציבור חותם את הברכה, הוא מתפנה לענות אמן חטופה וקטופה ויתומה, ומייד חוזר לשיחת הבטלה שלו. הוא חושב בליבו – מה פסול במעשיי? ראו איזה צדיק אני, אינני מחסיר אפילו 'אמן' אחת... בעל ה'תפארת ישראל' המשיל אותו לאדם עז פנים שברוב חוצפתו אומר למלך: אני אחליט מתי לדבר איתך, כרגע אני עסוק באחרים וכשאתפנה אדבר איתך... הרי זו חוצפה שאין כדוגמתה. יש בכך זלזול נורא במלך, והעונש שישית עליו המלך יהיה חמור ביותר. למה הדבר דומה? לאדם הדורך על דיוקן המלך. אדם זה ייעצר ויועמד למשפט בגין פגיעה בכבוד המלך. אדם שמדבר בזמן התפילה דורך כביכול על דיוקן "המלך" – מלכו של עולם, ומבזה שם שמיים, ולא עוד אלא שמחטיא את הרבים, כי הוא מפריע לאחרים ומסיח את דעתם והם מאבדים את הריכוז בתפילה. בעניין זה סיפר הרב יהודה יוספי שליט"א על אדם שביקר בירדן ונקנס בסכום גבוה מאוד על שדרך על שטר כסף. הייתכן? ובכן, מעשה שהיה כך היה: כאשר הגיע אותו אדם לביקור בממלכה הירדנית, המיר את שטרות הכסף שהביא עימו מארץ ישראל לשטרות ירדניים, שעליהם מודפסת תמונתו של עבדאללה מלך ירדן. והנה כאשר התהלך לתומו באחד מרחובותיה הראשיים של עיר הבירה רבת עמון, נפל אחד השטרות מידו ומחמת הרוח התעופף למרחק מטרים ספורים ממנו. הוא מיהר אחרי השטר הסורר, וכשהגיע אליו הניח תחילה את רגלו עליו כדי לוודא שלא ישוב עוד להתעופף, ולאחר מכן נפנה להרימו ולהשיבו לארנקו. באותו רגע צצו שני שוטרים ודרשו ממנו בפנים חמורות את דרכונו. "מה עשיתי?" שאל האיש. "אינך יודע? דרכת על תמונתו של המלך!" השיבו השוטרים. כל הסבריו על כך שהדבר נעשה ללא כוונת זדון, ושבארץ ישראל לא קיים חוק כזה, לא הועילו, והוא נקנס על כך בסכום גבוה מאוד. ומכך עלינו ללמוד ולהסיק: אם בכבוד המלכות שבארץ כך, במלכות שמיים לא כל שכן? האין אנו דורכים כביכול על תמונת מלכו של עולם ומבזים כבוד שמיים, כאשר בשעת תפילת שמונה־עשרה, האמורה להיות פסגת הקרבה של האדם לקונו, או בעת שאדם יושב והוגה בתורה בדבקות – בוקעת סימפוניה של צלצולי טלפון ומסיחה את דעת המתפלל ועימו גם את דעת הציבור כולו? האם השיחות הבטלות שאנו מנהלים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אינן מוכיחות שמקום משכנו של מלך מלכי המלכים אינו חשוב בעינינו? אף אם איננו מתכוונים לבזות חלילה כבוד שמיים, אלא שאנו "אנוסים" להשאיר את הטלפון דולק מחמת הכלל המעוות הקובע כי עלינו להיות זמינים בכל עת ובכל שעה משעות היממה, או שאנו "מוכרחים" לעדכן ולהתעדכן בשיחות בטלות על החדשות האחרונות, ומה לעשות שאחד ממקומות המפגש הוא בית הכנסת – עדיין אין זה מוריד מחומרת המעשה. כשם שאותו אדם שדרך על תמונת המלך נענש בחומרה אף שעשה זאת שלא בכוונה, כך עונשו של המבזה את כבודו של מלך מלכי המלכים גדול < עד מאוד, גם אם לא התכוון במעשיו לבזות כבוד שמיים. מתוך הספר כבוד לה' יתברך למה הדבר דומה? לאדם הדורך על דיוקן המלך. אדם זה ייעצר ויועמד למשפט בגין פגיעה בכבוד המלך. לעילוי נשמת המנוחה מרת יעקוטה דליה בת מז'יאנה ע"ה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=