135 גליון | תמוז - אב תשפ"ה | מקדש מעט | 30 מקור הברכה בברכה זו נהגו כבר הקדמונים מבריאת העולם , אמר רשב"י מיום שברא (ברכות ז:)כמבואר בתלמוד הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה והודתה על לידת בנה יהודה, שנאמר הפעם אודה את ה'. ואף על פי שגם האבות הקדושים בוודאי הודו להקב"ה עוד קודם שבאה לאה, הסביר ה'כתב סופר' שהמיוחד בהודאת לאה, הוא ההודאה על כל רגע ורגע, עבר הווה ועתיד, אפילו במצב הנראה במבט שטחי כברור ושגרתי בחיי היום-יום, בניגוד לאבות הקדושים שהודו מתוך הכרת הטוב רק על ניסים מיוחדים שאינם בשגרת הטבע. לכן כשנולד יהודה, והייתה זו לידתה הרביעית, אמרה לאה, הפעם אודה את השם ללא סיבה מיוחדת, אלא על עצם הלידה שהפכה אצלה לדבר שגרתי, ולא ראתה בזה סיבה מיוחדת להודאה כפי שראתה בבניה הראשונים. ועל הודאה מסוג כזה נאמר, לא היה מי שהודה לה' עד שבאה לאה והודתה. הודאה על דבר שבשגרה, על ניסיך שבכל יום עימנו. מתי חייבים לברך כתב להסביר, שחיוב (פרשת צו)בספר כתב סופר ההודאה אינו מתחיל רק כשיוצא מן הסכנה ומודה מצד הכרת הטוב, אלא חיוב ההודאה מתחיל מרגע (ברכות ס:)כניסתו לסכנה ואילך, שהרי אמרו חז"ל כל מה שעושה ה' לטובה הוא עושה, אם כן עצם כניסתו לסכנה היא לטובתו. ודבר זה רמז דוד המלך , אודך ה' כי עניתני ותהי לי (מזמור קיח)בתהילים לישועה, היינו הודאה כפולה, גם על העינוי וגם על הישועה. מה מברכים , מאי מברך? – כלומר הודאה (שם)ואמרו בגמרא זו מה היא? עונה הגמרא: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב". לפרש את הברכה כך: (סי' ריט)וכתב מרן בבית יוסף הגומל לחייבים טובות, כלומר אף לאותם שהם , כפי התרגום מארמית, שרשע הוא (רשעים)חייבים – בכל זאת הקב"ה גומל להם טובה, (בראשית יח)חייב וגם אני נמנה עמהם, ואף על פי שאיני הגון גמלני כל טוב. מגודל תשוקת שאלה: בני האדם ורצונם להודות, הם אצים רצים לברך ולהודות בכל פעם כראות עיניהם, על עצמם או על בני משפחתם, בפרט בתקופה זו שמשופעת בניסים ובהשגחה פרטית. להודות זה תמיד טוב ומבורך אבל לאחרונה נקלעתי בשבת לבית כנסת שצמוד למקום שבו התארחנו ונחשפתי לתופעה שגרמה לי לתהות האם טוב הם עושים ונוהגים. בעיצומה של קריאת התורה החל מסדר של אנשים הנעמדים ומברכים ברכת הגומל, מי ממקומו ומי ליד ספר התורה. התופעה הזו, מעבר להיותה מעיקה וגובלת בספק ברכות לבטלה, גורמת טורח ציבור וזילות של הברכה, ומה גם שיש הבדלי מנהגים בין העדות השונות. חלק נכבד מהמתפללים צוחקים בקול על התופעה, והאווירה בבית הכנסת מתערערת. כגבאי ותיק מעולם לא נתקלתי בתופעה זו, ואדרבה, אני יודע שברכת הגומל יש בה ספקות רבים ושאלות מעשיות בחיי היוםיום, אם מברכים ומתי מברכים. לכן אשמח להבין מתי מברכים ומתי אין מברכים ברכת הגומל. תיקנו רבותינו שמי שאירע תשובה: לו איזה דבר שיש בו קצת סכנה, עליו להודות להשם יתברך על הטובה אשר גמלו, וברכה זו נעשית בפני עשרה. , "אמר רב (ברכות נד:)מקור הלכה זו מבואר בתלמוד (לברך הגומל)יהודה אמר רב, ארבעה צריכין להודות יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם" (תהילים קז)שנאמר – יורדי הים כשיעלו ממנו, הולכי מדבריות כשיגיעו ליישוב, מי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא לחופשי. וסימן לדבר – "וכל יודוך סלה" – ראשי תיבות: ח' – חבוש, זהו מי החיים שהיה חבוש בבית האסורים ויצא לחופשי, י' – ים, זהו מי שהיה בים ויצא למקום יבשה, י' – ייסורין, זהו מי שהיה חולה ונתרפא, מ' – מדבר, זהו מי שחצה את המדבר ויצא למקום יישוב. שואל ומשיב ברכת הגומל היוצא מבית האסורים הולכי מדבריות
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=